ספרו החדש של המשורר רוני סומק הוא האחד שכדאי לישון איתו בלילות ולהתעורר לצידו גם
התואר או הכותרת של האסופה החדשה של רוני סומק נשענת על שם דומה של אלבום שיצא למשורר יחד עם המוזיקאי אליוט שארפ, בחברת התקליטים ‘צדיק’, בהנהגתו של המוזיקאי המחונן ג’ון זורן, מי שהוכתר כאחד מהמלחינים החשובים ביותר של זמננו. הניימדרופינג הזה לבדו עשוי להרטיט כל מי שחובב/ת או שמצא/ה עניין אי פעם במחוזות המעניינים יותר של סצנת המוזיקה העכשווית. ‘נקמת הילד המגמגם’ מרפררת למשה שהיה ‘כבד פה ולשון’, לפי הצהרתו, כאשר הוא מנסה להתחמק מהמטלה הסבוכה של הנהגת העם היהודי והולכתם החוצה ממצריים. סומק בעצמו גמגם כילד וניתן לראות בעבודותיו, בשירה ובמילים כאמצעי מופלא להתמודד עם השפה.
בדומה ליוצרים גדולים אחרים נדמה שעיסוק זה מתווה דרך לנתיב בלתי נראה בחיפוש פורץ דרך באמצעי ביטוי. סומק הוא גם אחד מהמשוררים החיים החשובים ביותר שפועלים היום. הוא היה שם לפני כולם בעיסוק במעמדות, במוצא אתני, הוא היה שם שיונה וולך ודוד אבידן פילסו את דרכם האמנותית, הוא זכה בכל פרס שאפשר לדמיין בסצנה המקומית ומחוצה לה, לרבות ‘פרס אבירי השירות המופתי’ של פולין ופרס ‘מסדר האמנות והספרות ‘ מצרפת. הוא נמצא חלק גדול מהזמן בחוץ לארץ ומקדם את ענייני השירה, שאר הזמן הוא מלמד בתיכון שמרכז נערים ונערות שנפלטו ממסגרות אחרות. הוא גם אחד מהאנשים טובי הלב והצנועים ביותר שמשוטטים באזור גוש דן, נכון לכתיבת מילים אלו. אפשר להמשיך ולהפליג בשבחיו מבלי להצטרך להגזים ולו במעט. הספר הוא סוג של רטרוספקטיבה שמהווה מצד אחד הזדמנות להכיר מעבודותיו למי שטרם ניסו, או להתבונן בה מחדש בצורה מעמיקה והשוואתית למי שכן. הוא מומלץ באותה מידה לדרגות הכרות ואי הכרות שונים. הוא בעיקר נפלא ומזכיר את שידענו כבר בנוגע לקיתונות הכישרון הניגרים ממנו.
