כתבת הביוטי שלנו, ליאורה סומק, משחזרת רגעים מצרפת ומדגימה כמה קל אך קשה לצאת מגבולות העיר והשפתיים
אחת הסצנות מסיינפלד שזכורה לי במיוחד מתרחשת בסלון ביתו של ג’רי. איילן יושבת על הספה בנינוחות, מוציאה את הליפסטיק האדום ומורחת אותו בחושניות על שפתיה טרם צאתם לקולנוע. בעודה מורחת שואל אותה סיינפלד שאלה מתקילה ואז קו המריחה המדויק חוצה את גבולות השפתיים היישר למרכז הלחי ומצייר על פניה של איילן מסיכת ליצן עצובה.
נמרחים בקלות, פגמנטים עזים:
נזכרתי בזה תוך נסיעת עבודה בצרפת והסיפור כך היה: יצאנו מהמלון שעתיים לפני המועד הנקוב בכרטיס הרכבת על מנת להיות בצד הבטוח. כל אחד היה חושב שהשתגענו שהרי היה כתוב במדריך ואף בדלפק המלון נאמר לנו שתחנת הרכבת נמצאת במרחק 5 דקות הליכה מהמלון.
שומרים היטב על קו השפתיים:
היה יום שמשי והאור הנפלא שמעיר את אקס אן פרובנס צבע את חלונות הראווה בצבעים מפתים ונערות העיירה הפרובנסלית הבהיקו ביופיין אבל כל אלו לא הסיטו אותנו מהמטרה. אמנם חשקתי בסיור חלונות ראוה נוסף אבל מתוך היכרות את חלון הנפש התאומה שלי הבנתי שצריך לקצר את המרחק לרכבת.
עשירים בלחות:
צעדנו היישר לתחנה בכדי לגלות שעל המסך לא מופיעה הנסיעה שלנו למונפלייה.
עמידים וקטיפתיים:
בלי להתבלבל, מצאתי את דלפק המודיעין ושם הוסבר לי שיש 2 תחנות רכבת באקס אן פרובנס ובכדי להגיע לרכבת שלנו אנו מתבקשים לסור לתחנה השנייה.
מריחה אחידה, מדוייקת וכיפית. צבעים נהדרים:
עניין של כלום אמר. שאטל במרחק צעידה של 10 דקות עם המזוודות יחכה לנו בתחנת האוטובוסים המרכזית. הוא מגיע כל 20 דקות ועושה דרכו לתחנת הרכבת הנכונה תוך חצי שעה. באותו הרגע ניתן היה להגדיר את הביטוי ‘התכרכמו פניו’ בעזרת רוני שצעד לצדי. לא נורא, אמרתי, שהרי זמננו בידינו. נגיע לתחנה בזמן. עברנו את מסלול המכשולים הזה בשביל להתייצב מול המוכרת היפה ב’PAUL’ בתחנת הרכבת TGV אקס אן פרובנס מול בחירה בלתי אפשרית ממגוון הסנדוויצ’ים והעוגות המבטיחים טרם עלייה לרכבת שעה לפני הזמן הנקוב. רוני היה עדיין לא רגוע בלשון המעטה. ‘את בטוחה שזה פה?’, שאל. כדי להחזיר את השקט ולחזור לרוגע שמשרה פרובנס על סביבותיה בדקתי במודיעין בצרפתית השבורה שבפי ואף וידאתי שאני יודעת בדיוק היכן תעצור הרכבת.
מריחה נוחה ועמידות גבוהה:
ואז, רוני, בדרכו העדינה הציע שאולי נשאף אויר ‘צח’ ונשב על הספסל הצמוד לפסים. עשיתי עצמי נופלת ברשת האווירה הבריאותית הפתאומית שנפלה עליו. בעוד אנו יושבים על הספסל הצפוף נאספו מספר נוסעים סביבנו. רוני חזר ושאל אם אני בטוחה שאני במקום הנכון, שהרי מחכים לו עוד שעתיים בתחנת היעד ומשם היישר לתחנת רדיו בשידור. בוודאי, לא היססתי. שהרי בדקתי שוב ושוב. ואז הגיעה הרכבת.
צבעים עזים, מריחה נוחה, מראה מט קטיפתי:
ואז השפתון שלהט בצבע בורדו עז בידי חצה את גבולות השפתיים וצבע את פניי במסיכת מוקיון עגומה. היא אכן הגיעה, אבל בפלטפורמה מן הצד השני, מנפנפת לנו לשלום ומותירה אותנו המומים על הרציף הפרובנסלי.