היוצר ועורך הדין בני דון יחייא מוציא בימים אלו ספר חדש על פרשות השבוע שמתאים למאמינים, לחוטאים ובעיקר למי שאוהב סיפורים מעניינים
המוזיקאי והמלחין פראנק זאפה העלה פעם את השאלה שהגיעה יחד עם תשובה ארוכה ומפורטת ‘האם הומור שייך למוסיקה?’. זאפה נחשב אז לעוף מוזר, אך בתקופה בה עופות מוזרים היו מקור למשיכה, קרי שנות השבעים. הוא אכלס נישות שלא הרבה העזו לגעת בהן ובעיקר ניער את הטאבו שטען שמוזיקאים צריכים להיות מיוסרים. הוא הצביע על שסע שחזר והעמיק לאורך ההיסטוריה בין הומור לאמנות. שייקספיר יכל לכתוב קומדיות, מולייר יכל לכתוב קומדיות ולהיחשב למחזאי מבריק הנוגע בנימי הנפש וברעות החברה, אך המעבר בין הקומי והטראגי נשאר בתוך נקיק או פער שהופך לפרקים לתהום של ממש. בעיקר בתקופות בהן הומור נחשב לפריבילגיה דקדנטית וזאת למרות שחלק מההתייחסויות לנושאים הקשים ביותר הגיעו מקומדיות של ברכט, צ’פלין חנוך לוין כגיבור תרבות מקומי ואחרים.
‘מה פתאום אתה כותב על פרשות השבוע? שמעתי את השאלה הזאת לא מעט, ותשובתי היא שאני מפיק הנאה גדולה מקריאת הפרשות והפרשנויות הרבות להן. זהו בסיס התרבות שלנו. זו ההיסטוריה. זה אתגר תרבותי למצוא פן חדש, היבט מיוחד, תובנה מרתקת, סיפור רווי הומור וחוכמה וחמלה הקשור לפרשה. ליקטתי לספר רק את הרעיונות הטובים ביותר שנכתבו על כל פרשה, עיבדתי את הדברים, קיצרתי וערכתי – ונכבשתי שוב ושוב מקסמם של חמשת חומשי התורה. ובין הקטעים שילבתי מאות סיפורי חסידים משובחים’. אומר דון יחייא.
בני דון יחייא הוא עוף מוזר ללא ספק. הוא חוצה מעל קוים שנחשבים לטאבו כאילו והוא מעולם לא ידע שהם שם. הוא עורך דין מצליח העוסק בענייני גירושים ומשפחה שעושה מופעי סטנד אפ, הוא כותב ומלקט ספרים בנושאים רחבים ושונים לכאורה כמו הומור ביהדות, דיני גירושין, ויהדות בכלל. לאחרונה יצא ספרו החדש ‘מסביב לשולחן’ שמלקט פרשנויות וסיפורים הקשורים לפרשת השבוע. בגלל חיבתנו לעופות מוזרים ולשוברי קונבנציות וגם לספרים שעוסקים בפרשת השבוע (במיוחד זה של לייבוביץ’) לא נותר לנו אלא להמליץ ולקרוא מליקוטיו של דון יחייא.
מסביב לשולחן הוא מפעל ראשון בהיקפו ובו ימצאו הקוראים שפע של חומרים על פרשות השבוע. בספר מבחר של כאלף דברי תורה והגות, רעיונות קולעים ומאות סיפורי חסידים, שנאספו במשך שנים ונבחרו בקפידה מתוך מגוון רחב של ספרות והגות יהודיות על פרשות השבוע.
