‘9.90’ זהרו המספרים ב’מוזיאון’ יוניקלו בשדרה החמישית. במחיר כזה לוקחים אפילו אם המידה לא בדיוק, אם העונה לא בדיוק, אם הצבע לא הכי הכי. אבל במקרה הזה הכל תאם. בול קליעה. ובייחוד כשמדובר באוברול. חלום ותיק.

כמה רציתי אחד כזה כשנסענו בשני אוטובוסים לבית רומנו כדי לקנות לי בגדים למסיבת בת-המצווה. אמא גררה יחד איתי את אחותי הקטנה וכמו למבצע צבאי בחרה את המסלול, את התקציב ואת המטרה. וזו הייתה פספוס אחד גדול מהחץ שאני יריתי. אני זיהיתי מיד אוברול קטיפה רך בצבע כחול כהה. אמא לא אפשרה אפילו למדוד, ולקחה מידו של המוכר הסיטונאי חליפת מכנסיים אדומה מבד סינתטי מגרד. המכנסיים אמנם היו מתרחבים אבל הם גם התרחבו ונמתחו על גופי המלא. הווסט נשרך בשרשרת מתכת מוזהבת במקום כפתור סולידי. הסולידיות נרכשה בעזרת חולצת גולף לבנה דמוית סריג שהשלימה את מראה הרומניה הקטנה. לא עזרו תחנוני, איומי שלא אלבש את החליפה. אמא החליטה וכך היה. תוך רבע שעה הושלמה הקנייה ואמא התפנתה לקנות לאחותי את התלבושת החגיגית על מנת לחזור לגבעתיים מבעוד מועד לארוחת הערב. ביום בת-המצווה (שנחגגה עם עוד תשע בנות מכיתה ח’ ראשונה באולם הספורט של בית הספר) לבשתי את החליפה והאדום הזוהר לא היה כל כך נורא. קשה היה לעמעם את זוהר השמחה שלי מאירוע השנה. אחת הסיבות לשמחה היה הכסף שהצטבר במגירה הקטנה, היחידה שהייתה שייכת לי בבית, שחסכתי מבייביסיטר אחד לשיעור פרטי אחר כדי לקנות את האוברול הנכסף. הפעם נסעתי לבד. אוברול כחול כהה מקטיפה רכה חיכה לי והוא כאילו נתפר למידותי. חיכיתי להזדמנות ללבוש אותו, וזו נקרתה בפני כמה חודשים אחר כך במסיבה עם תלמידי תיכון. יום שישי בערב, כל המשפחה צפתה בטלוויזיה בדירת שני החדרים שלנו ואני התלבשתי באמבטיה וכשיצאתי ראיתי את מבטי הפליאה שהוחלפו בין הורי. הם לא אמרו כלום אבל הבנתי שאני נראית טוב מתמיד. באותו ערב הוכתר האוברול כבגד המזל. הבגד שאיתו יכולתי לעבור כל מהמורה, החל מהנשיקה הראשונה וכלה בדייט עם חייל מושא הבנות. היה שווה. לימים נרכש אוברול אחר, שאותו לבשתי בפגישה הראשונה עם זה שקשרתי את חייו בחיי. עד היום הוא עדיין בארון. עובר ממדף בגדי החורף לבגדי הקיץ ומזכיר לי שחלומות לפעמים מתגשמים. וכדי שנוסיף קצת זוהר לחלומות אין יותר טוב משימרים, היילייטרים, ברונזרים שיעשו את העבודה והכל בעזרתן האדיבה של מברשות איפור נפלאות. 

עדי פרג’י, מנהלת הדרכה לוריאל פריז מסבירה: ‘היתרון בשימוש במברשת הוא שהאצבעות שלנו, מיומנות ככל שיהיו, לא מסוגלות ‘להיכנס’ לנקבים כגון קמטוטים או נקבוביות פעורות ולכן ישיגו מראה איפור פחות אחיד. בנוסף, קיימים מוצרי איפור (כגון סומק או צללית), שהנחתם בעזרת האצבע תניב מראה ‘גושי’ וכתמי, ללא הטשטוש ההכרחי בין גוון לגוון, שאחראי על הפיניש המקצועי של האיפור, שעושה את ההבדל. כמו כן, מברשות הן סטריליות יותר מקצות אצבעותינו; בייחוד אם אנו מקפידים על כללי היגיינה וניקיון של שימוש בהן.

‘בנוסף, חשוב להכיר את ההבדלים בין המברשות, שכן שתי מברשות בעלות ייעוד דומה, יציגו תוצאות שונות. לדוגמה: מברשת מייקאפ שטוחה וצפופה, תעניק לעור כיסוי מלא יותר של מייקאפ, מאשר מברשת רכה עם שיערות פזורות. כיסוי מלא הוא נהדר לסובלים מהבדלי גוון; אך עלול ליצור מראה עמוס מדי אצל אנשים בעלי טקסטורת עור לא אחידה, לדוגמה – קמטים. היכרות עם הצרכים האיפוריים האישיים שלכם, תסייע לכם להבין איזו מברשת היא אידיאלית עבורכם’. אספתי כאן מגוון מברשות שלכל אחת הייעוד שלה והיתרונות שלה. צריך להתנסות ולגלות מה הכי נח לנו לשימוש, לאחיזה, לכיסוי ומה עושה בשבילנו את העבודה.

ובאשר להיילייטרים. גם צללית מוכספת יכולה לעשות את המלאכה. היילייטר אינו שם מוצר אלא שם פועל שיכול להצטרף למגוון מוצרים. חלקם יגיעו בסטיק (המועדף עלי), חלקם באבקה דחוסה וחלקם בפודרה מרפרפת. בכל מקרה נדרשת מיומנות בשימוש, אך ברגע שהיא נרכשת התוצאה נפלאה. מומלץ בחום. והנה