האמנות ככלי ביטוי, שוברת את המחיצות שעומדות בין הרוח, התהליכים הנפשיים שעובר האדם בתוך עצמו, גם כאלה שהוא לא תמיד מודע להם, לבין מה שקורה מחוצה לו, בעולם המוחשי והמוגבל. אפשר לומר שיש בכוחה להביא קתרזיס למתבונן, כזה שגורם תחושת שחרור ועונג. וזה בדיוק מה שחוויתי כשהבטתי באישה הנושפת על הררי הפחם השחור, מתוך עבודת הווידאו המוצגת, החל מהערב, במסגרת תערוכת הבוגרים של מכללת בצלאל. באותו רגע הזדהיתי עם הסיטואציה שיצרה המעצבת והיוצרת וינשטוק. כזו שיש בה המון עדינות ושבריריות הנובעות מדמותה של זו הנאבקת בחומר הקשה, האפל והאטום האופף אותה והיא עושה זאת רק בעזרת הבל פיה. היש חומר עדין יותר מאוויר?! זה זרק אותי לגיבור ילדותי, דון קיחוטה המתעמת מול תחנות הרוח. המלחמה האבודה מראש הזו היא שיקוף למאבק המתמיד של הפרט מול הארעיות של החיים, מול הידיעה הברורה של הסופיות ולכן, אלה הנלחמים בזירה אבודה וביודעין, לגבי, הם הגיבורים האבסולוטיים והסיבה לכך היא התקווה והאופטימיות המניעות אותם קדימה.
מירית וינשטוק, היא מעצבת אופנה ותכשיטים ידועה וותיקה (ואהובה עלינו מאוד) שפועלת בארץ ובחו”ל ואשר בשנתיים האחרונות סיימה תואר שני ב’בצלאל’. וינשטוק מציגה בשני חללים, האחד האישי, בקומה השלישית נקרא ‘WIND MAPS’ ומוצגת בו עבודת וידאו לצד צילומים ועבודת פיסול קטנה בריסים מלאכותיים והשני, בחלל של התערוכה הקבוצתית של הבוגרים בקומת הקרקע שבו מציגה מירית עבודת וידאו וסאונד אינסטליישן בשם ‘BLOW BOLT’ . העבודות עוסקות במחשבות, כמו ‘לתפוס רוח’catching the wind . פעולות לא הגיוניות שאנחנו כאנשים עושים, כאלה שכמעט מראש נידונו לכישלון. אופרציות שהן סיזיפיות אך מכילות בתוכן תקווה ואף פואטיות.
תערוכת הבוגרים של מכללת בצלאל’ תפתח כאמור, החל מהערב ועד ל 11.7/ סלמה 60 תל אביב.
