האמן אורי ניר נמשך לחללים ריקים, הוא חוקר אלמנטים פורמליסטיים ומתעניין בקומפוזיציות, בטקסטורות, בחיבורים טקסטורליים, במעברי צבע, בהנחות מכחול ובסימני מברשת. תערוכתו ‘מבפנים’ שואבת את המבקר לכל המימדים 

תספר קצת על הדימויים שבחרת, מאיפה הם לקוחים? איך מתבצע אצלך תהליך של איסוף דימויים? מה אתה נוטה לחפש שאתה יוצר?

אני בוחר דימוי מתוך ארכיון גדול של דימויים פוטנציאלים, לפי מה שאני מרגיש שאני יכול להפוך לציור מעניין. את חלקם הגדול של הדימויים אני מוצא בחיפוש ברחבי האינטרנט, ולפעמים אני בוחר מצילומים שאני עושה בעצמי או מקבל מחברים. מבחינתי החלק הכי קשה בתהליך הוא לבחור את הדימוי הנכון. בראש ובראשונה אני מחפש קומפוזיציה חזקה או כזו שיכולה להיות חזקה עם קצת שינויים. דבר שני שאני מחפש זה אור דרמטי.

האם היו לך רגעי מבחן שבמהלכם הרגשת שאתה אולי לא רוצה להיות אמן? 

אף פעם וכמעט כל יום. זה מקצוע לא פשוט אבל לא הייתי מחליף אותו בשום דבר אחר. אני תמיד מתרגש מאמנות וחווה התעלות רוח כשאני יוצר, זה מה שחשוב. לפעמים יש רגעים מתסכלים אבל הצורך ליצור והסיפוק מהעשייה זה משהו שאי אפשר לוותר עליו.

מהי התערוכה/פרוייקט שעשית שאתה הכי גאה בהם?

לדעתי התערוכה הנוכחית היא התערוכה המגובשת והמעניינת ביותר שלי עד כה.

האם אתה שומע מוסיקה בזמן העבודה ואם כן אז איזו?

מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מתהליך העבודה שלי. אני מקשיב בעיקר למוסיקה קלאסית, לאופרה ולג’אז אינסטרומנטאלי. לכל ציור יש את האופי שלו ומתוך כך גם את המוסיקה שלו. יש ציורים שדורשים את הנוקטורנים של שופן ויש כאלה שצריכים סטנדרטים של אוסקר פיטרסון. לפעמים כשהציור לא כל כך הולך זה עוזר להחליף מוזיקה.

מהי שיגרת העבודה שלך?

השעות הפרודוקטיביות ביותר שלי הן אחרי הצהריים. לכן כשאני מגיע לסטודיו שלי אני בדרך כלל מתחיל לסדר ולארגן את סביבת העבודה שלי. אני מוצא שהפעולה הזאת של החזרת דברים למקום עוזרת לי להתפנות מנטלית לעבודה, זו גם דרך טובה להתגבר על הצורך בדחיינות (procrastination). לאחר מכן אני מותח בדים וניירות ומכין אותם לעבודה. אם יש דימוי שאני כבר יודע שעליו אני מתכוון לעבוד אז אני מתחיל לצייר ואם לא, אז אני יושב לבחור מתוך הארכיון שלי. לבסוף אני מתחיל לצייר, בדרך כלל לקראת ארבע או חמש אחר הצהריים ואז אני עובד רצוף עד אחת עשרה בלילה.

אם היית יכול להכין אנשים למפגש עם העבודות שלך, את מה היית שולח אותם קודם לראות/לקרוא? 

הייתי ממליץ על ספר שנקרא השראות וואבי (Wabi Inspirations) של אקסל ורוורדט (Axel Vervoordt) עוד בקישור זה

איזה אמן/ית אחרת היית ממליץ לראות?

אני מאוד אוהב את סימון אג’יאשווילי (Simon Adjiashvili), את וילהלם האמרשהויי (Vilhelm Hammershøi) ואת ג’ורג’יו מורנדי (Giorgio Morandi). אצל שלושתם יש משהו מדיטטיבי בצורת העבודה שלהם והם לומדים את הנושא שלהם בקפידה. זה משהו שאני גם שואף לעשות בעבודה שלי. אצל אג’יאשווילי והאמרשהויי יש כמובן גם את נושא התפנים האדריכלי אבל למרות שאג’יאשווילי הוא אמן ישראלי עכשווי אני דווקא מרגיש יותר קרבה להאמרשהויי ומורנדי, כי יש משהו בדרך הטיפול שלהם בפני השטח של הציור שמדבר אלי מאוד.

איך עובד תהליך הדיאלוג שלך עם אוצרים סביב תערוכה?

מתחילים מהכרות אישית והתבוננות בעבודות האחרונות שלי ומדברים על תהליך העבודה ועל היבטים טכניים. אחר כך עוברים גם על עבודות מוקדמות יותר כדי לתת קצת פרספקטיבה. אם זה אוצר שכבר מכיר אותי אפשר לדלג על כל ההקדמה. אחרי זה, יושבים ומתחילים לתכנן איך מתקדמים מפה הלאה, מה הולך להיות נושא התערוכה, לאן מכוונים, האם צריך ליצור עוד עבודות חדשות או שיש מספיק חומר קיים ומה לוח הזמנים. כדאי לעשות גם תיאום ציפיות. במהלך כמה פגישות בסטודיו בדרך כלל יש התכנסות של קווי המחשבה ועולים על תדר משותף. לפעמים זה קורה מהר מאוד ולפעמים זה לוקח קצת זמן.

איך אתה מרגיש כשאתה מסתכל על עבודות ישנות שלך?

אני מפיק המון ערך מהתבוננות בעבודות מוקדמות. לפעמים אני מבחין במגמות ומוטיבים שאפילו לא הייתי מודע אליהם. זה גם מאוד עוזר לראות כמה התקדמתי והכי חשוב זה נותן הזדמנות ללמוד מטעויות. חוץ מזה אם זה ציור שאני ממש לא אוהב אני פשוט מצייר מעליו משהו חדש.

אצל איזה אמן/ית חיים או מתים היית מעוניין ללמוד?

אנטוניו לופז גרסייה.

לדברי אוצרת התערוכה, גלית סמל: ‘הציורים של ניר הם על־זמניים. הוא מצייר חללים ריקים השואבים פנימה את הצופה, מנותקים ממקום ומזמן מוגדרים ונעדרים כל אלמנט נרטיבי או דמויות. ציוריו אינם משקפים את המציאות אלא נשענים עליה. הם מתבססים, כמקור השראה, על תצלומים של חללים פנימיים אדריכליים – בין היתר של תיאטראות, היכלי תרבות ומוזיאונים. פעמים רבות ניר נוהג לשנות את מאפייני החלל, ההשתקפויות, מקור האור, הצל והצבעוניות. לעיתים הוא מתעלם לחלוטין מחלקי מבנה מסוימים וכך משנה את הפונקציונליות של החלל. ניר עוסק בפירוק ובהרכבה מחדש של חלקי המבנה, שהופכים לכדי שלם חדש ומתעתע. בתהליך עבודתו הוא בוחן כל העת את הציור ובודק אם צריך לעדן, לחדד, או אף להחסיר דברים, כמו גרם מדרגות או מעקה. הוא מבצע בחלל האדריכלי מהלך של הפשטה מבפנים, בעודו מציג את המבנה במצבו המרוקן, ללא חפצים או סימנים שיעידו על הפעילות המתרחשת בו. באקטים של עריכה הוא בוחר באופן סלקטיבי חתכים ציוריים של הדימוי המקורי ומעבדם באמצעות בחירת הזווית שבה הוא מבקש להתמקד ועל ידי כך מאתגר את אופן הראייה של הצופים’.

תערוכתו של האמן אורי ניר תפתח היום, חמישי, 16.6, בבית האמנים על שם יוסף זריצקי, רח’ אלחריזי 9, תל אביב. אוצרת התערוכה: גלית סמל | צילום האמן בתמונה הראשית: איגור ירובינסקי | ניתן לבקר בתערוכה בימים ב’-ה’ בין השעות 13:00-10:00 , 19:00-17:00 , ו’ 13:00-10:00 , שבת 14:00-11:00