בימים אלו רואה אור ‘הנבדל של האהבה’, מבחר שירים של המשורר הגדול רוני סומק. זהו ספר קטן במימדיו וענק בתכניו. מהסוג שכיף לקבל ויותר לתת
הספר האחרון של רוני סומק נפלא. אני לא יודעת למה צריך להגיד את זה בכלל. הוא בדיוק מה שרציתי כדי לפזר את העננים המנטליים הטורדניים שמנסים להצטבר סביבי. הוא בדיוק מה שהייתי רוצה שיצא. הוא מינורי לכאורה. בתקופה בה חוגגים לביאליק יום הולדת ודנים במבוכה והקשיים שהפרסום גרם לו אפשר להצביע על מימדים נכונים, על הכוח העצום שיש לספר שנראה צנוע אבל הוא מסוג הספרים שאפשר וכדאי לקחת בתיק או בכיס איתך לכל מקום, אם אחזור לנושא אז אני מתבגרת, מזדקנת אולי. זכיתי לראות את רוני, שהיה אחד מהמשוררים המובילים של זמננו הופך לקאנון ספרותי.
הפואטיקה העדינה שלו, עולם הדימויים שהוא יצר. אפשר לראות את טביעות האצבע שלו על הכתיבה של הדור הנוכחי בין אם זה מהסכמה והמשכיות או מהתנגדות. הוא אחד האנשים הנדיבים והחרוצים ביותר שאני מכירה כך שאני יודעת איך אפשר באופן תאורטי לעשות את זה נכון, לא שיש לי סיכוי. הייתי רוצה לשאול אותו איך זה מרגיש להיות מסי של המשוררים אבל אני יודעת שהוא גם ביישן ולא יאהב את השאלה.
תקנו, תמצאו או תגנבו את הספר האחרון שלו ותיקחו אותו אתכם לכל מקום. לא בגלל שהוא קאנון, או בגלל הקול הצלול של הדימוי הפואטי ומבנה השירה, אלא כי הוא יעזור לכן להעביר את היום וזה כל מה שאפשר לבקש מספר שירה.
‘הנבדל של האהבה’ מכנס שירים שנבחרו בקפידה ממכלול יצירתו של סומק לאורך השנים. בכך הוא מייצג את קולו של מי שהכניס לראשונה לשירה העברית את אום כולתום ואת מרילין מונרו, את החידקל ואת נהר הירקון, את העראק ואת עוגות הקצפת של אולמות החתונה. לקוראים חדשים, ספר מבחר זה ישמש שער כניסה נהדר ליצירתו; לאוהביו הוותיקים – תזכורת מזוקקת לקסמה.
