על האלבום של איימי ויינהאוס Lioness: Hidden Treasure ולא מעט מחשבות
האם אפשר להתגעגע כל כך לאדם אשר מעולם לא פגשת? מסתבר שאפשר ועוד איך. במלאות שנתיים לפטירתה בטרם עת של האמנית הווקאלית, הכותבת והיוצרת האהובה עליי ביותר – איימי ווינהאוס, לא נותר בי צל של ספק שרגש כזה הוא אפשרי ואף עצום. קשה לי לתאר שיקום דור שלא ידע את הכישרון הרגשני, הפתייני והפגיע של איימי ווינהאוס ממקור ראשון.
האלבום ‘ליונס: הידן טראז’רס’, אשר כולל שירים שלא נכנסו לאלבומיה הקודמים, והקלטות דמו, החל מתחילת הקריירה של איימי ומגולל בתוכו את לידתו והתפתחו של הכישרון הווקאלי שלה. כבר אז קולה, שמשנה את צורתו במהפך כמעט מושלם, בשיריה הראשונים משנת 2003 , כמו סטרונגר דאן מי’, ניתן לזהות כי בתחילת דרכה, כל מטרתה היא לרצות את אוזן הקהל, אך במהלך השנים הבאות הוא מקבל רבדים נוספים, עת שאיימי עצמה מקבלת בטחון בצבע הקול שלה, היא הופכת לאישה עם הגוון החם ושבור הלב שכל כך מזוהה עימה. יש שיאמרו שסגנון השירה של איימי, התפתח בחופף לשדים ההרסניים שלה.
וכך יוצא, שבחלקו האחד של האלבום, ניתן לקבל אותה בגרסאת הג’אז והבלוז, שטענה בתחילה להיות, בהקלטות ראשונות מהשנים 2002-2004. בחלק זה היא עדיין הנערה הלונדונית, שמנסה לשלב בגרוב שלה גם מעט פופ, אך עם הזמן מתחברת חזרה לשורשי הג’אז, האר אנ’ בי והסול. רוב גדול של ההפקות הם פרי מוחו של סאלא’אם רמי, המפיק והמעבד המוסיקלי שעבד לצידה כבר מאלבומה הראשון ‘פראנק’ ( 2003), אלבומה האחרון ‘באק טו בלאק’ (2006), ועל מה שהיה אמור להיות אלבומה השלישי, ולא ראה אור, מתוכו ניתן לשמוע את אחת ההפקות האחרונות שלהם יחד ‘ביטווין דה צ’יטס’, שהוקלטו ב – 2008.
בחלקו האחר של האלבום, אפשר להיחשף להתפתחותו של אמן נוסף, המפיק היהודי, מארק רונסון, שהפיק ועיבד גם הוא חלקים נכבדים מהאלבום השני, ועטור הלהיטים של איימי, הכולל את סינגל הבכורה ‘ריהאב’, ואת הסינגל נושא שמו של אותו האלבום ‘באק טו בלאק’. לרונסון הייתה השפעה משמעותית על הקו המלודרמתי המתעצם במוסיקה של איימי ווינהאוס. נדמה והוא זה שהוסיף את המחווה המורגשת מאוד לבלדות משנות השישים בשירים שלה, נגיעה שהוסיפה להם אלמנט קלאסי ועל -זמני מובהק.
למרבה הצער, למרות שבאלבום אנו נחשפים ללהיטים שרק חיכו לראות אור יום, כגון הקאבר לשיר ‘וויל יו סטיל לאב מי טומורו’, והעיבוד האחר לסינגל ‘טירס דריי און דייר און’, ניכרים הקצוות הלא סגורים בשירה של איימי, הטייקים שנשארו פתוחים. סאלא’אם רמי, טען בראיון, שעבד עם איימי אצלו באולפן עוד יומיים לפני שמצאה את מותה הטראגי, כמו מנסה לתת תחושה שהחומרים שהותירה אחריה, עדיין ‘טריים’ ומלאים ברוחה, אך מבחינתי האלבום רק מותיר אחריו את התהייה לגביי מה היה עתיד לבוא בקריירת השירה והכתיבה של איימי ווינהאוס, והדממה שנותרה רועמת בלכתה.
אימג’ים/ מורן ויקטוריה סבאג
