לרגל השקת הבושם החדש של דייוויד בקהאם ‘Beckham Classic’, שבנו להרהר בקסם ההצלחה של אחד הספורטאים הכי פופולריים בעולם.
בפעם האחרונה שהעמדתי פני מתעניינת בענף ספורט הכדורגל, שמסקרן אותי בערך כמו המדע המכני העומד מאחורי הפטנט של ייצור גלגלי עגלות סופר. שאלתי את השאלה שבשום פנים ואופן, לעולם ועד, לא מומלץ לבחורה לשאול זכר עם מנת משכל ממוצעת ומעלה. והשאלה התמימה הייתה: ‘מה זה נבדל?’. לפי הבעת הפנים המזלזלת של הבחור, הבנתי שהיה עדיף לי לשאול משהו כמו: ‘תגיד, ציפור, זה עוף?’.
כנקבה שמשתדלת ללמוד מטעויות העבר (עם אפס אחוזי הצלחה עד כה), פניתי ליודעי דבר כדי לגלות מה הפך את שחקן הכדורגל האנגלי לשעבר, סר דיוויד בקהאם (כן כן, בשנת 2003 , קיבל מהמלכה את העיטור האצילי ביותר בממלכה), לספורטאי כה אהוד על מיליוני מעריצים מסביב לעולם, וכזה שהצליח לתרגם את האהבה העצומה הזו לדולרים. הרבה מאוד דולרים.
בגיל 16, עזב הנער בקהאם את ביתו כדי להצטרף למועדון הכדורגל האהוב עליו ‘מנצ’סטר יונייטד’. שם התאמן על מה שלימים יהפוך לחתימתו האישית ולנשק הקטלני שלו על המגרש, הרמות מצד ימין תוך כדי ריצה ובעיטות חופשיות (אין לי מושג מה זה אומר). בשנת 1998, חתם על הסכם פרסום עם ענקית הציוד ובגדי הספורט ‘אדידס’. חוזה מתגמל ביותר שהכניס לכיסו רווח נקי של כ-18 מיליון דולר. ה’ספורטס אילוסטרייטד’ העריך כי בקהאם מרוויח כ-30 מיליון דולר בשנה, רק מחסויות! באותה השנה, הציע נישואין לספייס-גירל האולטימטיבית, ויקטוריה, במלון פאר יוקרתי מהמאה ה-19, עם טבעת שלושה קראט בשווי של 65,000 דולר. זו אמרה ‘איי דו’ והשיבה לו עם רינג המוערכת בלא פחות מ-80,000 דולר. השניים הפכו לאחד הזוגות המתוקשרים ביותר בכל הזמנים (אחרי ה’ברנג’לינה’ כמובן).
על פניו, נראה ששום מהלך שגוי, גם כזה שעלול לגמור קריירה של שחקן בשבריר שניה, לא ‘נגע’ בבקהאם. לא המריבה הכמעט פומבית שלו עם פרגוסון, מאמנה הקשוח של יונייטד, שעלתה לו בסופו של דבר בגירוש מהקבוצה. ולא בריאל, למרות שהביאו להם שחקן אנגלי, מה שבקלות יכול היה לעורר תרעומת מצד האוהדים לגבי הבחירה. ואפילו לא גילוי הבגידה המביך עם המטפלת של ילדיו, אחרי שהציג את עצמו כאיש משפחה למופת. מעט, ובעצם כמעט כלום לא דבק בו.
סר דייוויד גם מעולם לא ממש הבריק עם דעות מעניינות או התבטאויות אינטליגנטיות במיוחד, כדוגמת ספורטאי נערץ אחר, מוחמד עלי, המתאגרף האגדי שאותו יכולת להעריץ רק בשל דעותיו הפוליטיות והשקפת עולמו ההומניטרית והעמוקה. אולי ניתן לייחס את האהדה הגדולה כלפיו לעובדה שהוא עלה ממעמד הביניים, סמל של המעמד הבינוני שמגיע לכדורגל משום מקום. והוא כזה המייצג ערכים של עבודה קשה על פני כשרון. ובנוסף לזה, הוא נחשב לפטריוט שתמיד מדבר בעד המערכת. ואדם שמסתער על החלומות שלו ללא פחד ומורא. הוא החל גל חדש של שחקנים איכותיים שהחליפו את הפרחחים של המשחק הישן. אך עדיין, אני בספק אם הילדות היפניות שקורעות חולצות באסיה, מודעות לכל האינפורמציה הזו.
ואולי, הציבור בסך הכול אוהב לאהוב מצליחנים. ייתכן והעובדה שהוא זוכה לכמת את ההצלחה שלו לכסף היא זו שגורמת למיליוני גרופים לרצות להיות ‘דייוויד בקהאם’. אותו ציבור, שבאהבתו העיוורת, מסתפר כמו בקהאם, מתלבש כמו בקהאם ועכשיו גם יכול להריח כמוהו בדיוק. וזו הגאונות השיווקית העומדת מאחורי מכונת הכסף הזו. כנראה שהחוכמה הכי גדולה שלו היא בבחירת האנשים המתאימים שיודעים לעשות כסף, כאלה שהמנטרה היומית שלהם היא ‘Show me the money!’. לפעמים ההסבר הפשוט ביותר יכול להיות גם הנכון ביותר.
שלשום, יום ד’, 24.7, עלה לאוויר באופן רשמי, סרטון חדש בכיכובו, הנועד לקדם את הבושם החדש Beckham Classic, השביעי במספר במשפחת הבשמים של בקהאם. בפרסומת שנכתבה בהשראת הדמויות המסתוריות של הסוכנים החשאיים, הוא מציג לראווה את שרירי הבטן המפוסלים שלו שעה שהוא עומד בחדר ההלבשה הממוקם באחד מרחובותיה האפלוליים של לונדון. מיד עם עליית הסרטון לאוויר, פרסם בקהאם את הקישור בדף המעריצים שלו בפייסבוק. תוך שניות אחדות זכה הסרטון לאלפי שיתופים ועשרות אלפי תגובות.
