בוגרי האקדמיה לאמנות ולעיצוב, בצלאל- ירושלים, הציגו לאחרונה את פרויקט הגמר שלהם, מתוך כל אותם היצירות החידושים וההמצאות, איתרתי מספר בוגרים שפרצו גבולות.
אחד הביקורים הכי מרתקים שאני מחכה לו מדי שנה, הוא תערוכת הבוגרים של האקדמיה לאמנות ולעיצוב, בצלאל-ירושלים. מההכנה הנפשית שאני עולה לירושלים, במיוחד לתערוכה, לשאוף עוד אוויר צלול כיין ולהביט על כולה מלמעלה, שכן הוא ממוקם גבוה מעל כולם.
כבר בתחילת הסיור, הרגשתי משהו שונה בגישה ובתפיסה מכל תערוכות הבוגרים האחרות המתקיימות בימים אלו. כן ולא אשקר, בניגוד למכללות האחרות האווירה כאן עושה לך חשק לחזור אל בין כותלי בית הספר. יש כאן סוג של סדר, כל קומה מוקדשת למחלקה אחרת מצורפות ואופנה, תקשורת חזותית ועד לעיצוב קרמי וזכוכית.
ובכן בין כל המציגים, איתרתי שבעה בוגרים שעוררו בי עניין מיוחד, וניכר שדרך לא קלה אך לא ארוכה עומדת בפני אלו אך זה רק עניין של זמן עד שישמעו עליהם בעולם האמנות והעיצוב.
מורן מינץ, שקראה לפרויקט שלה ‘סיסטמה נטורה’, עסקה בשחזור מודע ומערער של פעולת המיון והסיווג של טקסונומיה, ענף בתורת הביולוגיה שתפקידו למיון ולארגן את האורגניזמים במערך היררכי אחיד. הפרחים בצילומיה עברו תהליך של ייבוש, פירוק והרכבה מחדש ונוצר בן כלאים שאינו שומר על חוקי הטבע והמדע הידועים לנו אך כן מקיים מערך אחיד של חוקיות סדורה. סדרת הצילומים שהציגה השאירו אותי בפעור פה לכמה רגעים, כל צילום עשוי מדויק בטכניקה ופרשנות האישית שלה, הפרחים לכאורה נראים כמו רישומי פחם בשחור לבן וגם בצבע. ניכר כי מינץ פיתחה לעצמה שפה וסגנון שהולך ללוות אותה עם יציאתה לעולם הצילום.
עוד במחלקה לצילום, נתפסתי אחר פרננדו פנחוס סגה, שבסדרת צילומיו, ייצוג פנטסטי של האופן בו הוא רואה טרנדים, דרך שימוש בתרבות המקסיקנית שלו כקונספט. הצילומים עוצרי נשימה, פנחוס, שעלה ממקסיקו, איגד לתוך צילומי האופנה שלו, איקונות מיסודות התרבות של מוצאו ונתן להן פרשנות ישראלית חדשה, הצילומים מלאי צבע, תשוקה וארוטיקה המתחברת כהרמוניה אחת כמו תבשיל מקסיקני משובח.
לבי השתוקק לראות מה עוללו הבוגרים במחלקה לצורפות ולאופנה, שכידוע ראש המחלקה עינת לידר, סיימה את כהונתה, לנעליה נכנסת תמר יובל-גונס וכולנו מחכים לראות את השפעתה על המחלקה. ואכן הבוגרים, מספר רב של סטודנטים, בחרו להתעסק באופנה ולא כמגדר לנשים ולגברים, אחרים רואים בבגד כמעטפת גוף. דבי אברמוביץ בעבודתה: ‘בעת ובעונה אחת’, ראויה לשבח, ביחס המסור שלה בטקסטיל, כל דגם בקולקציה מטופל בטכניקה שונה מיוחדת ונראה שהיא אף פיתחה טקסטילים מחומרי גלם לא קונבנציונליים. אברמוביץ, שנקודת המוצא שלה הייתה סדרת רישומים קווים של חורף סוער, שהביא בעקבותיו סדרת אוצרות’: נופי רקיע כהים, כחולים, שחורים וסגולים, ענני גשם בצד אדמה בוצית ושלוליות. על הרישומים הללו הושתתה השפה העיצובית של הקולקציה המרוכבת והמדויקת שהציגה את תחושת הזמן העומד מלכת והניגוד בין הרעש והשקט שאחרי הסערה. במבט על כל הקולקציה, הרגשתי את ההרמוניה יחדיו, אכן מדובר באחת הקולקציות היותר טובות שראיתי ואשר מאגדת בתוכה כישרון ואינטליגנציה.
מנגד, קולקציה אחרת שונה ומגובשת היטב, הייתה של שאדי עבד, ‘משלוש החיים’. כבר מהשם ניתן להבין על מה מדבר הפרויקט. שאדי מעלה את השאלה המורכבת הנוגעת באמונה של האדם בכוח עליון, המעניק וגוזל חיים. התהליך התחיל בבחינת יצירת שעסקו בדימוים סימבוליים גיאומטריים ואזוטריים. עד שהגיע למוטיב המרכזי- המשולש החוזר ומופיע באופנים שונים ברוב התרבויות. הקולקציה מורכבת מחמש מערכות לבוש לגבר ולאישה, ומציגה גישה ותפיסה אחרת לעולם הלבוש והאופנה, ההתעסקות במשולש כמוטיב חוזר, הן בהדפסים שיצר, בטכניקות הדיגום החופשי והקפיד על צורה ונפח שממשיכים את המעבר מהחשיבה המופשטת לביצוע הקונקרטי של הדגמים. בשיחה איתו, ניכר שעמד מולי אמן שרואה דרך עיניו הבהירות את עולם הלבוש בגישה שונה ואחרת. כן ירבו כאלה!
תמיד תהיתי לעצמי, מהו עיצוב תעשייתי?’, הרי כל עולמנו וסביבתנו נגוע בעיצוב מסוג זה, אז מה מייחד את המחלקה הזאת? אנטונינה גריגוריאן, גרמה לי להבין את התשובה.
הסטודנטית גריגוריאן, שאלה בפרויקט הגמר שלה, שאלות רבות אודות מה מתחבא מתחת לקליפת מכונת הכביסה הפרטית של כל אחד ואחד בבית? וגילתה מארז שלם של חומרי גלם משובחים המאפשרים מגוון הזדמנויות ליצירת עיצוב חדשני. לאחר פירוק מכונת הכביסה ומיפוי החלקים ניתן להתחיל בתהליך העשייה. זה ילווה בחוברת הוראות שידרכו אתכם צעד אחר צעד, עד ליצירת סדרת כסאות הניתנים לשילוב בסביבה הביתית. עשו זאת בעצמכם!
פרויקט נוסף, במחלקה לעיצוב תעשייתי, שמעלה שאלות רבות על הקשר בין מתכות לנעליים. הגבול בין סנדלרות מסורתית ליצירת שיטות עבודה חדשות. הסטודנטית בר מורן, פיתחה טכניקה ייחודית ששמה דגש על משמעת הנעל והחציצה שהיא יוצרת בין כפות הרגליים לקרקע. העבודה שלה מציגה בפני הצופה, מגוון רחב של נעליים, שעוצבו בטכניקות שונות ובחומרי גלם חדשים ,חיבור בין עולם המתכות וטכנולוגיות עיבוד מעולם הטקסטיל כשהמטרה להגיע לשילוב בין השניים. התוצאה מרתקת במיוחד – שלל של זוגות נעליים נתלו על הקיר, והצופה משוטט לו ומרגיש שהוא במוזיאון לחקר נעל העבר והווה.
אחת המחלקות היותר מעניינות ומלאי עניין, היא עיצוב קרמי וזכוכית, ללכת בתערוכה של אלו מרגיש קצת כמו ללכת על ביצים. הכל שביר, עדין ומעורר אימה מצד אחד ובאותה נשימה אתה מרגיש אצילי בין הזכוכיות לפורצלן. התחושה היא שמדובר באמנים של הנפש.
נלי לורך – ‘בעולם אחר הייתי אדם אחר’, הציגה פרשנות חדשה לעולם הפנטזיות והאגדות. בחלל רחב ידיים, יצרה מיטה שכולה זכוכיות ועליהן איילים וחיות אחרות שלוקחות אותך הישר לעולם המושלג של הנסיכה והתפוח המורעל וכשמתקרבים, בארגז המיטה מתגלה עולם שלם של דמויות מעולם הפנטזיה עשויים זכוכית מדויקת, כל הדמויות קטנות משל היו הגמדים הקטנים של שלגיה, התחושה בפרויקט קרירה, אתה מרגיש מולו את משאב הרוח של עולם האגדות חודר מעט למציאות שלך.
