הסיפור של הג’ינס מוכר יחסית, לוי שטראוס, גרמני בן למשפחה יהודית היגר בנעוריו יחד עם אמו ושתי אחיותיו לארצות הברית לעבוד בחברה קמעונית אשר הייתה בבעלות המשפחה. לאחר תקופת התאקלמות, הוא נשלח מהחוף המזרחי לסן פרנסיסקו לחוף המערבי בשביל לפתוח סניף שיספק סחורה לאזור אשר הלך והתפתח, בעקבות ‘בהלת הזהב’ בקליפורניה.
בתקופה זו, בעקבות מציאת כמות קטנה יחסית של המתכת האצילית, נהרו מאזור 1848 כשלוש מאות אלף אנשים אשר הגיעו בחלקם מהחוף המזרחי של ארצות הברית, וחלקם ממגוון ארצות אשר ביניהם ממדינות דרום אמריקה, אוסטרליה וסין.
לאירוע מכונן זה היו השפעות מרחיקות לכת אשר ביניהן פיתוחים טכנולוגיים, שיפור קווי תחבורה, ועוד. לתקופת הבהלה לזהב ישנו חלק לא קטן בהתהוות של ‘החלום האמריקאי’ כמסמן של התקווה – שכל אחד עם מאמץ וקצת מזל יכול להיות עשיר.
המפסידים הגדולים של מהלך היסטורי זה היו שבטי האינדיאנים (או הנייטיב אמריקנס בהעדר מונח עברי נאות) שגורשו מאדמתם וסבלו מרעב אחרי שרוב המשאבים הטבעיים הפכו לאתרי חיפוש. אך אם נחזור לשטראוס, האוכלוסייה באזור יותר משילשה את עצמה בשנים בודדות, והמחקר ההיסטורי מראה שהמתעשרים היחידים מהזהב היו בעלי האדמות, וכמובן, הסוחרים.
היהודי גרמני החביב מכר מוצרים שונים (מסרקים, צעיפים, סמיכות, מיטות ועוד) למכולות השונות (בהעדר ביטוי עברי נאות למוקדי מכירה אמריקאיים בסוף המאה ה – 19). ב – 1872 הגיע אליו ג’יקוב דיוויס, שהיה מהגר רוסי, וחייט נודד. הוא המציא סוג חדש של מכנסיים לעובדים, כלומר את הג’ינס. (השם דנים מקורו במקום הייצור הצרפתי וג’ינס בזה האיטלקי) את לוי, הוא פגש בגלל שקנה לעיתים בדים אצלו. כך חברו השניים, הוציאו פטנט והרוויחו סכומי עתק.
שטראוס, אשר היה חסר ילדים הוריש את החברה לאחייניו, ואת רוב כספו לבתי יתומים. הבד ממנו המכנסיים היו עשויים כבר היה קיים זמן רב לפני המצאת המכנסיים, הוא יוצר באיטליה, ולאחר תחרות גם בצרפת. עברו כמה עשורים מאז הייצור עד הפופולאריות הרחבה שאנחנו מכירים היום.
אך מאז, על אינספור ההתפתחויות של הסוגים השונים של הג’ינס נראה שפריט לבוש זה יעבור עוד מספר עצום של וריאציות ושימשיך לשרוד את השינויים העתידים לבוא
