לפני יותר מעשור, מישהו שהיה ידיד או מעין חצי קולגה השכיל לתאר את החברה הישראלית כולה כמוכת PTSD . מונח זה שמתאר מצב פוסט טראומטי מוגדר כהפרעת חרדה קשה בעקבות חשיפה לאירועים אלימים. היא עשויה להתבטא בין היתר בהדחקה עד כדי אמנזיה שמלווה בזיכרון בלתי נשלט של האירועים אשר יכול להופיע בין היתר בסיוטים.
הגדרה זו יכולה לשמש ככלי להסביר חלק גדול מהאופן שבו חברה עובדת, והיא אינה מוגבלת לסבל אנדיבידואלי. את עובדה זו חידדו מספר תאוריטיקנים/יות יחד עם שימת דגש על אופיי ביטוי ההפרעות הללו. אם היינו צריכות לבצע הקבלה מלאה בין ההגדרה למה שאפשר לכנות אופי ישראלי עדיין יש מרווח מסוים. קווי האופי הלאומי קשורים גם להאדרת נון שאלנטיות שנלקחה בין היתר מהתרבות האמריקאית יחד עם קורטוב של מצ’ואיזם. השילוב בין הטראומה לצורך להסתיר ולהפגין קור רוח אולי הופכת את הקונפליקט או את הפרדוקס לקיצוניים הרבה יותר. כאמור, הפרעת פוסט טראומה. כפי שאפשר לדעת בעקבות הקמפיינים להעלאת המודעות יכולה לפגוע ולהרוס חיים של אנשים ושל משפחות שלמות. בעוד הפן הפסיכולוגי מקבל חשיפה רחבה, וישראל נהפכה למעצמה קטנה בכל הנוגע למחקרים בנושא, נותר האספקט הפוליטי.
הסדרה החדשה ‘מלכוד 73’, של הבמאית האהובה עלי, נורית קידר דנה בצורה רחבה ומעמיקה באפקט המתמשך של המלחמה היום וזאת מתוך ראיונות עם מגוון אנשים מתחומים שונים שכוללים בין היתר את שאול מופז שהיה מפקד סיירת הצנחנים במלחמה, אורי אריאל שמשמש היום כשר השיכון והיה מראשוני מקימי ההתנחלויות לאחר המלחמה, הסופרת עדנה מזי”א שחזרה לישראל מלונדון כששמעה שהמלחמה התחילה, המשורר רוני סומק ששירת בזמן זה בבית חולים צבאי ועוד.
קידר מצביעה על כך שחלק גדול מהאנשים שנמצאים היום בעמדות מפתח, אלו שהם במובנים רבים הדור הראשון של הישראליות, נושאים על גבם את הטראומה הקולקטיבית הזו. זוהי גם נקודת השבר של האמון בפוליטיקה ופוליטיקאים. אחרי התפיסה הכמעט אוטופית שליוותה את מלחמת ששת הימים תחושת הכישלון העמוק יצרה סדק ביכולת להמשיך ולהתמודד תוך כדי משיכת כתף, שהיוותה, כפי שצוין, חלק מהגדרת הזהות הישראלית.
למרות שיש כמות מכובדת של ספרות, ספרות מקצועית, כתבות וסרטי קולנוע על נושא מלחמת יום כיפור ולמרות שכל שנה צצות עוד כתבות עם עוד מידע על מחדל כזה או אחר – הסדרה של נורית קידר מספקת את החתיכה שהייתה חסרה במבט לאחור המסויט, וזוהי תפיסת הזוית הרחבה בעלת עמדה פוליטית. לא כזו שקשורה בהכרח לימין או שמאל, אלא כיכולת לתפוס את המצב החברתי הנוכחי בצורה רחבה, תוך כדי הסתכלות על אירוע של טראומה קולקטיבית.
קידר מצליחה לנפץ הגמוניות ולייצר מבט מעמיק דווקא מתוך ההסתכלות בפרספקטיבה רחבה ממש כפי שעשה קלוד לנדסמן בסדרתו האלמותית ‘שואה’.
שידור/ ערוץ 22/ שעה 22:30/ 5.10 פרק ראשון/ 12.10 פרק שני/ 19.10 פרק שלישי
תמונה ראשית מיקי קרצמן
הפקה – מוש דנון – ינוסן הפקות
