‘קפה מיכל’ אינו חדש בנוף התל אביבי, הברנז’ה המקומית שומרת עליו כמעט בקנאה ולאורך שעות היום ניתן לפגוש שם אנשים מעניינים מנישת התרבות השונות. אקדים ואומר שזהו מקום נעים עם טוויסט רומנטי משהו (אבל ידידותי גם לבודדים – מניסיון)
בשעות היום אפשר לשבת ולכתוב שם את רב המכר הבא שלך לצללי מוזיקה קלאסית, להרהר בין שידת וינטג’ ומנורות הקריסטל, להתרווח על ריהוט העץ (גם אם זה לא נוח לשינה ממושכת הרי שלהגות זה לא רע כלל). לרשמיים יותר מוקצים כמה שולחנות קפה מכוסים במפות כותנה לבנות, מגוהצות למשעי – בערב זה נחמד אם יש נוכחות של מישהו מולך, במידה ולא, אני ממליצה לשאול מי זה ישראל ופשוט להציק לו בשאלות כמו אם אופים את הלחם שם או אם ירקות טריים מהשוק ומאיפה גבינות העיזים? הוא מאוד סובלני. אז לקחתי קרואסון חמאה. בכל זאת הפחמימה הכי מומלצת ליקיצה.
שנסונים צרפתיים up to date מתמזגים עם פגישות עסקיות, קיאנטי חם והפסיכולוג שלי (נו, מה לעשות שהוא גר בסביבה?) ומאוחר גם הכל נראה יפה יותר (תאורה וכל זה) ובנוגע למזון, ובכן מאחר ואני צמחונית בחרנו (אני ואמא) למנה
הפותחת, לביבות כרישה, גבינת קשקבל ועשבי תיבול (מעוניינת במתכון!) וחציל בתנור עם פטה, יוגורט, תמרים וטחינה גולמית. את אמא שלי קשה להרשים אבל היא כבר משחזרת את המרכיבים להפקה ביתית.
המשכנו עם פסטה פפרדלה שמן זית, פטריות ירדן, פורטובלו ומסקרפונה שיחד עם היין שישראל המליץ עליו והניוקי גורגונזולה, שמנת, צנוברים ופרמז’ן, הבחורים המסוקסים שצצו מכל עבר, עוגת הגבינה ובלי רגשות אשם ניתן לסכם ש’קפה מיכל’ הוא המקום הקיים שכדאי לאמץ ואם הוא יאמץ אתכם חזרה מה טוב, אם לא, כאמור, הפסיכולוג הכי קרוב לשם הוא יועד אליעז המומלץ גם הוא בחום.
כתובת: קפה מיכל/דיזנגוף 230/ תל אביב/שעות פתיחה: א’-ה’ 7:30 עד 00:30/ו’ 7:00 עד כניסת השבת/ש’ 8:30 עד 00:30
