הקולנוע ידוע ביכולותיו להפיח אופטימיות לא רציונאלית ולהראות איך בעזרת מגע קסם קטן, שיתואר לעיתים במונטאז”‘ חביב (כלומר רצף דימויים מהיר שמייצג מעבר בלתי מוגדר של זמן). לאחריו הגיבור או הגיבורה יגיחו חדשים, נאים טריים מוסריים וטובים יותר. הנה כמה מהסרטים שילמדו אתכם איך לחולל את השינוי המיוחל ולהפוך לבן אדם מוצלח יותר. הרי זה החלום האמריקאי אחרי הכל, להתחיל כברווזונים מכוערים ולהיהפך ליפים ומוצלחים
סברינה
מדובר באחת מקומדיות הקלאסיות מבית היוצר של בילי ויילדר האגדי, מי שאחראי לכתיבת כמה מהדיאלוגים השנונים והזריזים בקולנוע. בסרט זה אודרי הפבורן שמחוזרת על ידי פלייבוי עשיר הופכת מנערה נאיבית לנערה תמימה במסווה של אישה מחוכמת. בשני תפקידים אלו היא אינה בהכרח ‘אמינה’, אבל אלו מונחים שלא עמדו בהכרח בראש מעייני יוצרי הקולנוע דאז. בכל מקרה זה אינו סרט שנועד לסחוט דמעות, מלבד בסוף כמובן. היא גם מוכיחה שכל מה שמייקאובר טוב צריך, זה להיות מהממת לפני שהוא מתחיל. אגב, קיימת לו גרסה מחודשת ועדכנית יותר שיש להשתדל להימנע ממנה.
סינדרלה
זהירות ספוילר, וולט דיסני היה נאצי, ושוביניסט. מיקי מאוס היה בהתחלה פרה. אבל מי לא גדלה על סיפור לכלוכית, או סינדרלה בלשון הנכר. היא הייתה מסכנה, מאוד, אחיותיה ואימה המרושעת התנכרו לו והכריחו אותה לבצע את מטלות הבית. הן חמדו את הנסיך לעצמן, ואילו היא, הייתה ספונה בבית וקרצפה פאנלים כאילו והייתה בעלת אזרחות זרה מאחת ממדינות אסיה או אפריקה. בעזרתן של כמה חיות ופיה טובה היא הצליחה לבצע את הטרנספורמציה, לסדר את השיער ולהראות באופן כללי כבובת ראווה ברחוב אלנבי. כך היא זכתה בנסיך והצליחה לשעבד את האחיות שהעבידו אותה. או כך לפחות נדמה לי, מעולם לא באמת ראיתי את הסרט
קלולס
האם זהו סרט פמיניסטי? פוסט פמיניסטי? מי יודע. בכל מקרה קורה בו מייקאובר הפוך, הנערה קלת הדעת והבלונדינית, בכיכובה של אליסיה סילברסטון שלא הצליחה לצער כולנו להתעלות מעל אותו תפקיד אגדי, הופכת לאישה אמיתית. חכמה, כזו שלובשת מכנסיים ובקיאה בדיני החוק. כל זה נעשה אולי בשם אהבה לאחיה החורג (הו הטאבו) שהוא מיושב ואינו מתרשם כמו כל בני גילה מהשליטה שלה בתרבות ומראה הפופ. במקביל היא עוזרת לבריטני מרפי זצ”ל להפוך מנערה היסטרית למקובלת בחברה. ריס ויתרספון עברה תהליך דומה ב’לא רק בלונדינית’, אך מדובר ללא ספק בגרסא חיוורת של אותו בלונד, ביצ’ פליז.
השטן לובשת פראדה
אן האתווי בתפקיד אודרי הפבורן. היא נראית נפלא בכל מהלך הסרט, כבחורה ‘פשוטה’ ופסאודו בוהמיינית, כאלילת מותגים, וכל וריאציה אחרת. למעשה קיימת תיאוריית קונספירציה אמינה למדי שלסרט הנוראי הזה אין תסריט, או שכל הטקסט שהוא מכיל הוא ‘אן התוואי לובשת כל מיני בגדים’.
גברתי הנאווה
אוי לא, זו שוב אודרי הפבורן. הפעם עם רקס הריסון. זהו הסרט הכי לא פוליטיקלי קורקט בהיסטוריה של הקולנוע. המקבילה המקומית כיום, בשביל אולי להגדיש את הזוועה, הוא שגבר אשכנזי עשיר ומבוגר ילך לשדרות, יאסוף בחורה מזרחית יפה לאחוזה שלו, ושם הוא ילמד אותה איך היא צריכה לדבר ולהתנהג כדי שתוכל להשתלב יותר טוב בחברה ותהפך לבן אדם טוב יותר, או לפחות לבן יותר.
