אנחנו ב’פרימדונה’ אוהבים סרטי אקשן, אנחנו מודים שגברים עם שרירים מוגזמים וטופלס מרגשים אותנו, אפילו אם הם רק צועקים, אפילו אם יש להם בוטוקס, והבעה אחת. יתרה מכך גם אם התסריט לא נאמן לאמת, תנו לנו מוגזם, תנו לנו עוד 300 ואנחנו נהיה שם. בסוף נתמרמר כמו אחרוני האינטלקטואלים, אבל נשמח מבפנים. ממש אבל.
יוון העתיקה הייתה מקום סוער למדי. מלאה בתככים פוליטיים, מאבקים מבית ומפני אימפריות זרות. לכל זה יש כמובן קשר רופף למדי לסרט ההמשך ל’300′ שמבוסס על סדרת הקומיקס של פרנק מילר שגם שימש כמפיק וכיועץ לסרט הראשון. הסרט זכה לביקורות שליליות מצד מבקרים שטענו שהוא חסר עלילה ובוחר בצורה בוטה אנימציה ממוחשבת על חשבון תוכן, גם נטען כנגדו שהוא גזעני ומציג אידיאליזציה של המערב הפטריוטי והנאור אל מול המזרח הברברי והמפלצתי. האיראנים נעלבו מהייצוג הגרוטסקי, היסטוריונים טענו שזה סרט מטופש להחריד ושאם היוונים העתיקים היו רואים אותו גם הם לא היו ממש מבינים על מהו
וכאמור רוב התקשורת שפכה עליו את מלוא הזעם שהצטבר על גל הסרטים מבוססי הקומיקס שהחלו לצאת בטור הנדסי. למרות זאת, הסרט הכניס סכום שערורייתי של כסף והפך לכמעט פולחני. חוקרי קולנוע יאלצו לנסות לפתור את תעלומת ההצלחה במשך שנים רבות מהיום ואכן יהיה קשה לדעת למה הסרט זכה לכזו הצלחה אל מול נגיד פרויקטים שהיו כישלון מוחלט כמו ‘הרוח’ שגם כתב פרנק מילר וששיחקו בו סמואל ל. ג’קסון וסקרלט ג’והנסון.
הסרט הקפיץ בצורה משמעותית את הקריירה של ג’רארד באטלר שהפך למחליף הלא רשמי של ראסל קרואו בתפקידים עתירי טסטוסטרון. לפי כל אמת הגיון בסיסי ההמשך של 300 אמור להיות מטופש עוד יותר מהמקור ולהישלח ישירות מהקולנוע לטלוויזיה אבל זה גם היה ההימור על הסרט הראשון שנכשל. ההיגיון המסחרי של הקולנוע ההוליוודי עשוי להוליד נתונים מפתיעים אך רוב הסיכויים הם שהתכנים עצמם יהיו לא מפתיעים בעליל, שלא לומר לא נוכחים כלל. פייר, לא אכפת לכם.
סרט ההמשך, בבימויו של נועם מורו, יגיע למחוזותינו ב – 06/03
