עבדכן הנאמן לא נח לרגע. אחרי שעות על גבי שעות בבקסטייג’, במטבח, בפרונט, בבלקוני, בשורה הראשונה, בבר, במרפסת, במזנון ובעיקר בבופה הצלחתי לחלץ את חמשת הרגעים שעשו לי את זה עד כה.
השואו הפנומנלי של רונן חן – כבר מהיציאה הראשונה הכפיים נמחאו. יצירה אחר יצירה, עשויה היטב ומוגמרת כמו שאופנה עילית צריכה להיות. הטקסטורות המדבריות והשבטיות המחוספסות שלטו ביד ברמה, שיער הדוגמניות היה אסוף מעלה למעין קוקו ‘זרבובים’, איפור העיניים היה מאוד דומיננטי עם צלליות זהובות שהגיעו עד לגבה ואפילו מעליה. השפתיים נמשכן בגוון בורדו עמוק, סקסי ונשי ביותר.
נוסעת לפטרה עם לי גרבנאו – ההתחלה הייתה צולעת, דברים קצת לא ברורים, הן מבחינת גזרות והן מבחינת גימורים. חבלי הווילון הוויקטוריאני שעטפו חלק מהבנות ושיש לשכנתי הטריפוליטאית בביתה היו מיותרים לחלוטין ומרוב ייאוש כמעט עליתי בעצמי לקאט ווק ועשיתי מסלול. אבל אז, אנחת הרווחה הגיעה. לי גרבאנו שמרה את התותחים הכבדים לאמצע השואו. שמלות עשויות בטוב טעם ובדים שקרנו מהמסלול. חצאית טול עם נצנצים עדינים. עליה הכי פשוטה אבל מושלמת שעשתה לי את זה ברמות אחרות. מי לייק איט.
הפרונט רואו אצל דודו – מה יש לומר שלא אמרו? כל העולם ואשתו ואחותו וזו מהמכולת ודיט מהקופת חולים היו בתצוגה. הציפיות היו גדולות מידי, כי בכל זאת מדובר בג’ינג’ית הכל כך קולית הזאת אבל לא נכנס לפרטים הלא חשובים. כי בתכלס, ישבתי בשורה ראשונה, צילמתי הכל, והעיקר עשיתי בסוף סלפוש עם אהובי רני רהב. פאן לי.
כלוב העליזים של מיסוני – זו האסוציאציה הראשונה שנכנסתי לאוהל התצוגה. והמצחיק הוא שזו הייתה לגמרי הכוונה. בגדים שצועקים גייז, צבעוניות מטריפה ואמיתית, קולות ציפורים טורפות ברקע וצחוקים עם חברות שחבל על הזמן. זרקתי על עצמי גלבייה, עשיתי סגול בפוני, העמסתי את כל התכשיטים החדשים שלי שרכשתי בברלין, שמתי אודם כהה, צבעתי ריסים והתייצבתי במתחם. השורה השנייה הייתה לא רעה בכלל- הכי אנה וינטור.
עידו תדמור ל’דיסני’- אחרי תצוגה מדהימה של מיטב מעצבי האופנה הישראלים אשר כל אחד עיצב בגד לסלב כזה או אחר באירוע תרומה עבור עמותת משאלת לב שעל הסטיילינג המושלם לשלל הבנות היו מופקדים קרן נפתלי והסטייליסט שלו לבן. בסיום המופע, בובת מיני מאוס ענקית עלתה על הבמה והחלה בצעדי ריקוד מדויקים ביותר. מיני מעולם לא הייתה אטרקטיבית כל כך.
