יוני: מאז שנורית קידר שיחררה את עצמה מהמרתף החיים כאן אינם חיים, אני אומר לך. שירלי: אתה נראה לא רע. יוני: את מחמיאה לי. שירלי: חלילה, נדמה שתאורת מועדונים מטיבה איתך, גם המרגריטה החמישית, כנראה. יוני: מי הגאון שפתח בר במערכת? שירלי: זה דיסקוטק וזה לא בר, זה מרתף, אל תאמין למה שאתה רואה, כל זה קאבר למשהו נורא מאוד. אולי אפילו פלילי. יוני: סליחה? נותן שירות? אני רוצה ממה שנתת לה, כפול. נותן השירות: H2O? יוני: כפול. שירלי: אתה הולך על הקצה. יוני: אני אקספרימנטאלי. שיט, מה זה הנוייז?. נותן שירות: הוראות של הבמאית נורית קידר, מיצג מחול של פינה באוש. שירלי: מושלם. יוני: נורא, תפתח לי את הדלת. נותן שירות: דלת? שירלי: אפשר שקט? יוני: הדלת? נותן השירות: יש רק חדר חושך במורד המדרגות. יוני: הצילו? שירלי: כנראה שלא.
בסוף כל הופעה, הרקדנים בתיאטרון המחול ‘וופרטל’, כרכו את זרועותיהם סביב מותניהם האחד עם השני והלכו לכיוון הקהל. ראשיהם מורמים גבוה. מחיאות הכפיים פרצו, אנשים שאגו בהתפעלות ואישה רזה עם עיניים עמוקות הייתה הולכת על הבמה כדי לעמוד בצניעות בין רקדניה הנוטפים זיעה של אושר. בתאריך ה – 30 ביוני 2009, פינה באוש מתה, בגיל 68, חמישה ימים לאחר שאובחנה עם סרטן הריאות. כוהנת המחול איננה עוד. פינה הייתה האחת והיחידה שהציעה את השילוב הייחודי המלוטש של מחול, תיאטרון, וידאו ופס קול שחברו יחד לקולאז’ים מורכבים, משתנים של צליל, מחול ודימויים בחזיונות של עולם אפל, קודר ומלא מתח שהרקדנים חשפו בטוטאליות שלהם, נסחפים בעוצמות בלתי נשלטות אל תוך האינסוף.
‘פולחן האביב’ למוסיקה של סטרווינסקי – 180 כוריאוגרפיות נוצרו ל’פולחן האביב’. פינה באוש נתנה ליצירה את הטוטאליות, הטרנס, המוסיקה שמתחברת לגוף שמתחבר לאדמה, למוות, לבדידות, ליגון, לכאב. יצירתה הגאונית הגיעה לשיאים בלתי נשכחים.
‘קפה מילר’ – חילופים פיזיים הם דוחים אכזריים: איש מטיח אישה שוב ושוב אל קיר, היא רצה אליו נאחזת בו והוא מטיח אותה בקיר. הגוף תחת מתקפה פיזית ורגשית תלויה בזמן ובמרחב של בית קפה הולך וסוגר על הגבר, על האישה. מוטרף!
1980 – לצלילי פסנתר עומדות נשים, הגברים דוחפים וכך אנחנו מקבלים נקודת מבט אירונית על מצבה העגום של האנושות. יחסי גברים נשים. האירוניה בשלמותה. אותי זה לא הצחיק. עצוב שכך נראים החוקים הבלתי כתובים בין מרס למאדים.
WALZER – זאת האשה שצועקת מתוכנו.
Bamboo Blues – הריקודים היו בהשראת חוויות ישירות במהלך מסעותיה התכופים להודו. מסע מפותל של כל החושים, המתמזג בשני היבטים, מסורתיים ועכשוויים של הודו.
