המפיקה והבמאית, נורית קידר, עם הסרטים פורצי הדרך שחוגגים יום הולדת 25. פייר, לא רואים עליהם

ספרות זולה | סרטו השני של טרנטינו הוא תשובה מצויינת לכל מי ששאל אחרי ‘כלבי אשמורת’: ‘נו, מה עוד יש לו להגיד?’ – זהו אוסף מרהיב של עלילות פשע זעירות וטיפוסים מופרעים במיוחד. כולם מורכבים יחד בקולאז’ הזוי וקיצבי שהגדיר את הסטנדרט הקולנועי העצמאי של שנות ה-90. כשהוא מושפע ממיטב הקלאסיקנים של הגל החדש, המערבונים וסרטי הפשע ונתמך במוזיקת שנות ה-70 הזוכה לעדנה מחודשת, טרנטינו זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קאן, ובפרס התסריט בטקס האוסקר ובתחרות גלובוס הזהב. זוג צעיר שודד פאב שלם באיומי נשק. מתאגרף בורח מהזירה אחרי שניצח בקרב בניגוד לתכנונו עם המאפיה. צמד גנגסטרים יוצאים לחיסול, ואחד מהם נדרש גם לארח חברה לנערתו של הבוס. מזוודה בעלת תכולה מסתורית מחליפה ידיים. כאן מסיבות הריקודים נוצצות מאי פעם, הקללות עסיסיות ביותר, הסמים קשים, האלימות בוטה, אפילו אי אפשר להיכנס בשקט לשירותים. וזה רק מה שקורה מעל פני האדמה. 

https://www.youtube.com/watch?v=DkNmeTPx9-E

פורסט גאמפ  | קשה להאמין, אבל 25 שנה חלפו מאז אותו יום בספטמבר 1994 בו הוקרן לראשונה בבתי הקולנוע ‘פורסט גאמפ’ אחד הסרטים האהובים בכל הזמנים וזוכה 6 פרסי אוסקר. הסרט, שקשה למצוא מי שלא ראה אותו, זכה עם השנים למעמד של סרט פולחן ונחשב לסרט שהעניק לשחקן טום הנקס, מעמד של כוכב על הוליוודי והפך אותו לאחד המרוויחים בענף .’החיים הם כמו קופסא של שוקולד’ מפטיר גאמפ בתחילת הסרט, ‘אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל’ וזה הדבר הכי חכם שהוא אומר במשך הסרט: בסדרה של צירופי מקרים ותאונות היסטוריות פוגש גאמפ בכל גדולי העולם ובכל האירועים המרכזיים של המאה, בעוד הוא עצמו ה – ‘מאותגר מנטלית’ נדרש לקחת בהם חלק פעיל. 

לאון | (ז’אן רנו, השחקן האהוב על הבמאי לוק בסון ושהופיע במרבית סרטיו) הוא רוצח שכיר מיומן המתגורר בבידוד בדרה ניו יורקית מוזנחת. בעל כורחו הוא הופך להיות למאמצה של בת השכנים בת ה- 12 נתלי פורטמן בתפקידה הראשון, שמשפחתה מחוסלת בידי שוטר מושחת ומטורף. רנו מעצב באופן מדהים את דמות הרוצח המקצוען שחייו מאופיינים במעין פיצול אישיות, משימות רצחניות המבוצעות במקצוענות עילאית מצד אחד וחיי שיגרה אפורים מאידך. נטלי פורטמן הילדה שבחסותו, היא מיני-ניקיטה, ילדה-אשה, הצלע השנייה בזיווג רומנטי יוצא דופן. לוק בסון יוצר אגדה מודרנית המאופיינת בטכניקה של מציאות וירטואלית שבה חדר בית מלון זניח יכול להפוך לפתע לשדה קרב מתוחכם. ליאון הוקרן לראשונה בארה”ב ב -1994 בשם ‘המקצוען’ כאשר  26 דקות חתוכות מהמקור, בתגובה לקושי שהגיב קהל הצופים לקטעים האלימים בהקרנות ניסיון. הסרט הוקרן בצרפת ב- 1996 בגירסה המלאה. תקציב הסרט – 16 מיליון דולר. ההכנסות היו 45 מיליון דולר.

רוצחים מלידה | אוליבר סטון מכה בצופים בכל הכוח ובלי להסתיר דבר, בסרט קצבי עד כדי היסטרי ואלים ועד כדי פלילי. סיפורם של זוג צעיר (לואיס והארלסון) היוצאים למסע רציחות המוני כשהם בורחים מהבית, יורים בהורים ונמלטים מהחוק, לרודפים הפעם מצטרף גם צוות טלוויזיה הנענה לתכתיבי הרייטינג ומפיק סרט על השניים, ההופכים מגופה לגופה לאלילי תרבות חדשים. התסריט עקוב הדם הוא עיבוד לסיפור של קוונטין טרנטינו, שזעם על התוצאה הסופית ועל השינויים שסטון הפיק לבסוף, ולא מופיע בקרדיטים. אוליבר סטון זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל וונציה וג’ולייט לואיס בפרס השחקנית. אוליבר סטון חתם את שמו כבמאי בלתי נשכח עד היום.

ארבע חתונות ולוויה אחת | צ’ארלס (יו גראנט), הבריטי הצנום, מחפש אהבה אמיתית וחושב שקארי (אנדי מק’דאוול) היא המתאימה בשבילו. יחד עם החבורה הבריטית העליזה הם נפגשים בחתונות – כל פעם של זוג אחר – ואפילו בלוויה. עד שקארי תחליט אם האנגלי החייכן מתאים גם לה, הם ימשיכו להיפרד ולהתאהב אחד בשני וכמובן גם באנשים אחרים.

את ההספד הבלתי נשכח בסרט כתב גדול המשוררים וו. ה. אודן |  תרגום: יהונתן גפן

עִצְרוּ אֶת כָּל הַשְּׁעוֹנִים

עִצְרוּ אֶת כָּל הַשְּׁעוֹנִים, נִתְּקוּ אֶת הַטֶּלֶפוֹן,

שָׁתְקוּ כְּלָבִים נוֹבְחִים שלופי לָשׁוֹן,

השקיטו פְּסַנְתֵּר וְתֻפִּים, תְּנוּ לִדְמָמָה כָּבוֹד,

הָבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הַקְּבוּרָה וְהִרְשׁוּ-נָא לָאֲבָל לָבוֹא.

קִרְאוּ לַמְּטוֹסִים לָעוֹף מָעַל לראשינו,

וּלְצַיֵּר בְּשָׁמַיִם שְׁתֵּי מִלִּים: הוּא אֵינֶנּוּ.

קָשְׁרוּ סֶרֶט אֲבָל עַל צַוָּארִי הַיּוֹנִים בַּכִּכָּרוֹת,

ולשוטרי הַתְּנוּעָה, לָבְשׁוּ כְּפָפוֹת שְׁחֹרוֹת.

הוּא הָיָה הַצָּפוּן שֶׁלִּי, מִזְרָח וּמֵעֶרֶב,

יוֹם הַחוֹל שֶׁלִּי, יְמֵי הַחַג, אָבִיב וּסְתָו,

הוּא הָיָה הַשִּׁיר, הַיָּרֵחַ, וְכָל כּוֹכָב אֲשֶׁר רָאִיתִי

חָשַׁבְתִּי שֶׁנֶּאֱהָב לְנַצֵּחַ, וְטָעִיתִי.

מִי צָרִיךְ עַכְשָׁו כּוֹכָבִים. כַּבּוּ אוֹתָם.

כַּסּוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְאֶת הַיָּרֵחַ גַּם.

רוֹקְנוּ אֶת הָאוֹקְיָנוֹס, עָקְרוּ אֶת הַיְּעָרוֹת,

כִּי מֵעַכְשָׁו שׁוּם טוֹב כְּבָר לֹא יָכֹל לִקְרוֹת.

שלושת הצבעים: לבן | בבימויו של  קישלובסקי. זה הסרט השני בטרילוגיית ‘שלושת הצבעים’, יחד עם ‘שלושת הצבעים כחול’ ו ‘שלושת הצבעים: אדום’. הסרט מספר את סיפורו של קרול (זביגנייב זמחובסקי), ספר נשים פולני, אשר אשתו דומיניק (דלפי זולי)  מתגרשת ממנו בצרפת. הוא רוצה לחזור אליה, אך היא מתנכרת אליו. הוא חוזר לפולין ומתעשר. בתחבולה מתוחכמת הוא גורם לדומיניק לשוב לפולין, ומביא למאסרה. קישלובסקי זכה על הסרט בפרס “דב הכסף” לבמאי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין.

שלושת הצבעים: אדום | הסרט השלישי בטרילוגיה המהוללת, היה מועמד לאוסקר, לגלובוס הזהב וזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן ופרס הסזאר הצרפתי.  ולנטין, דוגמנית צעירה החיה בז’נבה, פוגעת עם רכבה בכלב. היא מטפלת בו ובאה להחזירו לבעליו, שופט בדימוס שחי לבדו. השופט, כך היא מגלה, מעביר את רוב זמנו בציטוט אובססיבי לשיחות הטלפון של שכניו. על אף עשרות השנים המפרידות בין השניים, מתפתח בהדרגה קשר חברות אמיץ ביניהם וזאת בעודם דנים בנושאים של אובדן, מוסר והעבר של כל אחד מהם. 

הרפתקאות פרסיליה מלכת המדבר | אחד מסרטי הקאלט הגדולים, הצבעוניים שהוביל לפס קול מצליח ולאין ספור חיקויים. באוטובוס חבוט וצבעוני אותו הן מכנות ‘פרסיליה’ חמושות בשלל מחלצות ובמערכת אודיו רעשנית. פלישה, מיצי וברנדט, שלוש אמניות ’דראג’ עוזבות את סידני ויוצאות להופיע בקברט נידח הממוקם באמצע המדבר האוסטרלי. סביב מיניותן הביזארית ונטיעתן בטריטוריה לא להן, מצדיע סטיבן אליוט לגדולי המיוזיקלס ההוליוודיים. סרט מסע מקורי, רענן ובעל איכויות ויזואליות (במיוחד התלבושות) מרהיבות.  ‘הרפתקאותיה של פריסילה, מלכת המדבר’ זכה בפרס האוסקר עבור התלבושות, בעוד 8 פרסים ו-16 מועמדויות ברחבי העולם וב-2006 עובד למחזמר מצליח.

הדוור | ספורו של פבלו נרודה, המשורר הצ’יליאני הידוע שהיה קומוניסט, יוצא לגלות לאי איטלקי דרומי בתחילת שנות ה-50. מריו, בן למשפחת דייגים, נבחר להביא לאינטלקטואל הזר את דברי הדואר, שמרביתם מגיעים מנשים. הדוור מתחיל להתעניין בשירה, ובין שני הגברים הכל כך שונים, מתפתחת ידידות מיוחדת, שתחילתה שיחות פואטיות ושיאה בעצות שנרודה מעניק למריו כיצד ללכוד את לבה של יפהפיית הכפר. הבמאי הבריטי מייקל רדפורד מגיש יצירה רומנטית מקסימה ומרגשת עם פסקול בלתי נשכח. מאסימו טרואיזי (‘קפיטן פראקסה’), שעיכב ניתוח לב כדי לצלם את הסרט, נפטר מיד עם תום הצילומים. הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הזר. סיסמת  הסרט היא: ‘חלומות עשויים להתגשם’. הוא זכה ב-20 פרסים ובהם פרס האוסקר לפסקול המקורי הטוב. הצלחת הסרט גרמה לפגיעה בחוף הים פולרה שבאי. ביקורי התיירים בסירות בחוף הים גרמו לסחיפה ולמעשי ונדליזם.