הערנו את כתבנו לענייני אופנה, דניאל אסייג, שנמנם בחדר הכתבים של שבוע האופנה. מאוד התאכזבנו למצוא אותו בהכרה מלאה, חיוני ואפילו מלא מוטיבציה. נו, כנראה שהוא יותר חמקמק ממה שחשבנו. סיפרנו לו שיש מתנקש שמחפש אחריו ושכדאי לו להיזהר כי שילמנו במיטב כספינו ושיקווה שהמעצבת לי גרבנאו תגן עליו בגופה. הוא שמר על קור רוח ושכנע אותנו שעדיף לנו לחסל את המתחרים. מאוד התרשמנו. סליחה? יש את זה ביותר חכם?
אחרי שישנו מספר שעות בודדות, שוב התייצבנו באוהל התצוגות של שבוע האופנה תל אביב, ליומו השני שנפתח בתצוגה של לי גרבנאו. התצוגה נפתחה לצלילי מוזיקת בלט קלאסי לרגע היה נדמה שאנחנו נמצאים במופע המחודש של פינה באוש, הדוגמניות החלו לצעוד על המסלול ומראות רומנטיות מלכותיות נראו ברקע, שמלה עם מפתח וי מבד קטיפה כסופה, חצאיות טול נפוחות וחולצות עם מוטיבים פרחוניים קיבלו פרשנות עכשווית לעולם הריקוד. מה שהוסיף למראה הכללי היה הבחירה של גרבנאו בנעלי בובה במראה מנצנץ. אהבתי, גם את המדבקות.
משחקי שקוף ומט שלטו במספר מערכות לבוש ובאו לידי ביטוי בטקסטילים משובחים. הצווארון של המסורתי המזוהה עם הסגנון הוויקטוריאני, נלבש מעל לשמלה לבנה עם תחרה כסופה או על אוברול שהזכיר במקצת ז’קט מחויט גברי.
האווירה שסיפקה גרבנאו, הייתה נקייה וטהורה שבאה לתת הזכור כי היא עדיין מעצבת שמלות כלה וערב ומנסה בכל כוחה להביא את עולמה לאינטרפרטציה שונה ואחרת. אז היא גם פה וגם שם ומצליחה לגשר בין כל העולמות באלגנטיות מרשימה
