ציוריה של ריקי בן ארי בעיתונים השפיעו עליה עוד כנערה ובזכותה התאהבה באיורי אופנה. מימי זיו, מאיירת אופנה ואמנית, מציגה תערוכת יחיד, בפרץ יצירתיות לאחר שתיקה בת למעלה מעשר שנים, בהן ציירה והציגה עבודות אמנות מאוד כואבות.
איורי אופנה הם כלי עבודה המשמש את המעצב בתחילת תהליך עיצוב הבגד. ככזה, הוא צריך להעביר הן את רוח העיצוב והן את כתב ידו. כאן נפתח שדה רחב של אופני ביטוי אפשריים מהמדויק עד אווירתי על סף המופשט. לאחר מכן נדרש המעצב להפוך את האיור האווירתי לכזה שניתן יהיה ללמוד ממנו על המוצר המוגמר. ‘אני לא מעוניינת בעיצוב קולקציה, אני מצייר לשם הציור. עבורי זה תרפיה, זה מרגיע אותי ועושה לי טוב ואני מאחלת לעצמי שיהיה לי כוח לצייר עוד הרבה שנים’. פותחת מימי זיו, 59, את הראיון עימה רגע לפני פתיחת תערוכת היחיד שלה.
זיו, בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה ב’שנקר’ ובעלת תואר שני בתרפיה באמנות, לזלי קולג’. גידלה דורות של מעצבי אופנה, בוגרי ויצ”ו צרפת ושנקר כבר מלמעלה מ-15 שנה. עכשיו היא שוברת שתיקה בת למעלה מעשר שנים, בהן ציירה והציגה עבודות אמנות מאוד כואבות עקב טרגדיה אישית, בנה ליאור נהרג בעזה במהלך שירותו והוא בן 19 וחצי, ‘ציירתי את הכאב ואת הגעגועים שלי. הציורים היו קשים וכואבים לרוב באדום ושחור.’
מאז עברו 13 שנים ורק בשנה האחרונה חזרה לצייר אופנה, לאחר שבאביב 2016, לאה פרץ, ראש המחלקה לעיצוב אופנה ב’שנקר’, החליטה לשלוח את זיו ללונדון לקורס איור אופנה ניסיוני בבית הספר סנטרל סט. מרטינס ושם, הרחק מהארץ ומן המשפחה, החלה מחדש לאייר אופנה ולעבוד באנרגיה מחודשת על היבטים שונים של איור תוך שימוש במגוון טכניקות ייחודיות. ‘התנסיתי במבחר טכניקות ושילובים שונים כמו קולאז’, פנדה, מים ועיפרון צבעוני. זה נשמע נורא אבל זה מהמם. הדוגמנים היו מיוחדים‘ הבגדים שלבשו היו תיאטרליים והכל ביחד תרם לי רבות להבנה שאני רוצה לצייר איורי אופנה אבל אחרים’.
במסגרת התערוכה יוצגו חלק מדפי ספרי הסקיצות בעט פיילוט רגיש וכתמי צבע שחלקם מחומרים שהיו זמינים בטיוליה, כמו כתמי קפה ומיץ פטל. הדיאלוג בין הקו הרוטט העדין לבין הכתמים מתחיל משפיכה אקראית של הצבע שמזמין את הדמות המשורטטת למפגש. ציורים אחרים מבטאים ניסיון להשתמש בגוון השחור במברשת רחבה של סיידים, במשיכות ספונטניות אך מתומצתות, בתנועות רכינה רחבות. קבוצה אחרת של איורים נעשית במשיכות בגדלים שונים בצבעוניות עזה. ‘אני לא מכינה לוח השראה, לרוב משרבטת לעצמי, תמיד יש לי ספר סקיצות גדול על השולחן וספר סקיצות קטן בתיק. בתערוכה יהיו הרבה איורי אופנה בכל מיני גדלים וטכניקות. כ-60 ציורים אותנטיים מתוך ספרי הסקיצות שלי, כ-30 ציורים במברשת סיידים גדולה באקריליק שחור על דפי קנווס, ועוד איורים צבעוניים על נייר, איורי אופנה שונים לגמרי ממה שאני מלמדת‘.
תסבירי.
‘בשנקר אני מלמדת איור טכני ואיור אופנה והם בדרך כלל בגודל A4 או A3 מדויקים, ברורים ואני שמה דגש על בנייה נכונה של גוף, אור וצל, הבנה של הבגד המונח על הגוף, הבעה של הבדים וחומרים בשילוב עם טכניקות צביעה ראשונית בצבעי עיפרון וטושים. אין לי נגיעה לעיצוב ולכן אני לא מתייחסת לבגד שהוא מסחרי. הציורים שלי נעשים בספונטניות גדולה ובניגוד לציורים שציירתי בעבר הציורים האלו מלאים צבעים ושמחת חיים’. היא לא מרשה לסטודנטים להיכנס עם כוס קפה לשיעור שלה אבל בבית, הקפה משמש אותה כטריגר להתחלת ציור חדש, שופכת קפה או מיץ פטל ואפילו כתמי שוקולד, מערבבת אותם עם דיו ומחכה שיתייבש ואז רואה בין הכתמים את הציור. “אני הולכת לפי תחושות ולא לפי כללים של בגד, גם זה משהו שלא עשיתי בעבר. לדוגמא, ציור על כתם שוקולד.’
איך היה תהליך האוצרות עם לאה פרץ, התעקשת על אילו איורים יוצגו?
‘לאה כאוצרת עזרה לי מאוד. יש לי כמות עצומה של ציורים שהצטברו אצלי בשנה האחרונה והרגשתי שאני טובעת מרוב רעיוניות. לאה עזרה לי בבחירה וכיוונה אותי על מה לשים את הדגש, זה עשה לי את התהליך של הבחירה קל יותר. אני בהחלט שלמה עם האיורים שיוצגו בתערוכה’.
לסיום, אם הייתי נותן לך לבחור בית אופנה יוקרתי שבו תתפקדי כמאיירת אופנה ראשית במי היית בוחרת ומדוע?
‘הייית בוחרת לעבוד לצידו של אנטוניו לופז, מאייר מאד מוכשר שעבד בשנות -60 עד ה-80 בניו יורק ואני מעריכה אותו כבר שנים. צייר בחסד עליון, פורמטים גדולים, צבעוניים, מלאי תנועה בטכניקות צביעה ששילב צבעים עם ליפסטיק וצלליות. הוא צייר בלייב בחדרי ההלבשה’.
גלריה לורבר | בנין מיטשל | ידע-עם 8| רמת-גן | בית הספר שנקר | בין התאריכים 27.11-16.12 | ימים ושעות פתיחה: א-ה‘ – 20:00-10:00 | ו’ – 13:00-10:00
